אני אישה בשנות ה-20 לחיי. בחרתי ללמוד לתואר במדעי המחשב ולעבוד במקצוע. אני אוהבת את זה, ובהסתייגות של נחתום אומר שאני אפילו לא רעה במה שאני עושה. תעשיית ההייטק היא אמנם גברית, אבל רואים יותר ויותר נשים עם הזמן ובעמדות יותר ויותר בכירות. זו לא תופעה ייחודית להייטק – גם אמא שלי מנהלת בכירה למדי במה שהיא עושה (מהנדסת), ואפילו יש בנות בהנדסת מכונות, ככה שמעתי. יש יותר ויותר נשים שעובדות ומרוויחות משכורת לא רעה בכלל, מה שאומר שהן תלויות פחות בגברים, אם בכלל. הן לא צריכות לבקש מהבחור כסף לאוכל, לבגדים, למסעדות וכו'. הן לא צריכות לבקש רשות לעשות את כל הדברים האלו. הן לא מוגבלות יותר למטבח ולדלי ולמגב.
יש אנשים, שבמקום להתמלא שמחה מהפסקה הקודמת, בחרו להילחם במצב. אחת הקבוצות, שנחשפתי אליה בעקבות ההתבטאויות האחרונות של ח"כ ברקוביץ' שמאלוב, היא ה"פמיליסטים". מאחורי השם הלא מזיק מסתתר אוסף של גיבובי שטויות ועיוותי אמיתות, המגובים ב"עובדות" כאלו ואחרות. קריאה באתר ב"מה זה פמיליזם?" מעבירה את הקורא תוך שתי פסקאות מתיאור חביב של משפחה (הטרוסקסואלית כמובן) למתקפה על הפמיניזם ועל המין הנשי בגרסתו הלא משועבדת. האחראי הבלעדי לתכני האתר הוא גיל רונן. לו הוא יקרא פה, הוא מוזמן להתייחס לדבריי כאל ביקורת בונה.
וכעת לפרטים:
- במצגת "דמוניזציה של גברים באמצעות מחקרי כזב" מספק רונן לקורא המתעניין מעט רקע – מהו "מגדריזם", למשל. טוב ששאלתם, כי בניגוד ללימודי מגדר, שהם דרך כוזבת של הפמיניזם לחתור תחת, ובכן, משהו, "מגדריזם" הוא מה שמסתתר מתחת לפני השטח, והוא:
זרם פוליטי קיצוני הרואה בגבר מקור כל הסמכות והעוצמה של החברה ושואף לפגוע בו בכל דרך
באופן אישי לא שמעתי על הזרם הזה לפני כן, אבל אולי זו הבורות האישית שלי. באתר מצוין שה"מגדריזם" הוא התפתחות של הפמיניזם. הפמיניזם בהגדרתו אינו שלילי ואינו שואף לפגוע. הוא חיובי ומנסה לבנות – לבנות חברה שיווינית בה לפרט יש חירות שאינה תלויה במגדר, ברקע המשפחתי, בצבע העור וכן הלאה.
למגדריסטיות יש אינטרס להציג את יחסי גברים-נשים כיחסי שליטה אכזרית וכשדה קטל ולא כחיבור של אהבה
אז ה"מגדריזם" הוא זרם של נשים בלבד, מעניין. המסכות יורדות ומתגלה לנו המטרה האמיתית של האתר – לוחמה אנטי נשית.
עמוד אחד קדימה במצגת מוביל אותנו אל נתוני האמת לגבי אלימות, או לפחות האמת עפ"י גיל רונן:ב-3 מ-4 זוגות אין בכלל אלימות, אף פעם.
זה בטח ממש מנחם את מי שצריכה לכסות חבורה בבוקר בשכבות של קונסילר ומייקאפ.
בזוגות שיש בהם אלימות, היא בדרך אלימות קלה בעלת אופי הסלמתי-הדדי.
אני חושבת שבדרך כלל האישה מתחילה – החצופה רוצה לצאת עם חברות שלה, היא מקבלת סטירה בתמורה, היא מתלוננת במשטרה, כאילו היא לא עשתה מספיק, ואז היא מקבלת אגרוף ללסת. אין ספק ששני הצדדים הסלימו באותה מידה את האלימות.
יש גם זוגות שבהם קיים הדפוס הקלאסי של גבר אלים מתעלל אבל אלה מקרים יחסית נדירים.
וואלה? אז למה, מר רונן, קוראים לזה "הדפוס הקלאסי"?
בהמשך המצגת טוען רונן, בהסתמך על "הגרסה השקרית", לפיה מרבית מקרי האלימות מקורם בגבר, נחקקו הרבה חוקים שפוגעים בגברים. מעניין. אני עוד לא שמעתי על גבר, ששמו לו שמירה כי בטעות שחררו את האישה האלימה שלו וחששו שהיא תנסה להרוג אותו. גם לא שמעתי על בעל של שוטרת שהעז להתלונן אחרי 11 שנות נישואין על אלימות חוזרת ונשנית, גם כלפי הילדים. מהתקשורת שמשפילה את המתלוננות נגד קצב ובקושי פוצה פה כנגד יורם זק, אני דווקא ממש מצפה לשמוע על המקרים האלו. - עכשיו משהו יותר מצחיק – רק על עצמי לספר ידעתי, אך בפקולטה למדעי המחשב יש בערך 3 מרצות מול עשרות מרצים. זה אם נחשיב את כל הדרגות, מדוקטור ועד פרופסור מלא. אם נסתכל רק על פרופסור, נבכה, ולכן לא נעשה זאת. תחת הכותרת "אקדמיה" טוען רונן ש:
האקדמיה אמורה להיות מקור הידע שעליו נסמך השלטון בבואו לשרת את האזרח. למרבה הצער, האקדמיה בימינו משמשת בסיס קדמי של הממסד המגדריסטי והיא מייצרת לכל דורש מעין-סטטיסטיקות וראיות פסבדו-מדעיות המחזקות את התפיסה הלעומתית של המשפחה. האקדמיה מציעה משרות לכל החיים לעסקניות מגדריסטיות מרכזיות ואלה מוזעקות דרך קבע לדיונים בכנסת ובתקשורת, ועורכות השתלמויות לשופטים, שוטרים, פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות, אנשי חינוך ועוד.
אם זה לא היה כל כך הזוי ומלא שנאה זה היה מצחיק. משרות לכל החיים? קודם כל, האקדמיה בארץ קורסת ואין לה משרות פנויות. שימו לב לנתונים המדאיגים על הזדקנות הסגל האקדמי בישראל, שמתפרסמים אחת לתקציב. שנית, אני לא יודעת על איזו אקדמיה רונן מברבר, אבל מעודי לא נתקלתי בזיופי ראיות תחת מעטה החשכה. מעודי לא נתקלתי גם בצירוף "תפיסה לעומתית", אבל ניחא.
השוביניזם בוהק בציטוט הזה בחלוקת התפקידים – שופט הוא זכר, שוטר גם, אבל פסיכולוגיה? עבודה סוציאלית? זה של בנות. גם "אנשי חינוך" כתוב, ולא "מורים" או "נשות חינוך".
ה"מגדריסטיות" מוזעקות לדיונים בכנסת ובתקשורת? ובכן, חבל באמת שאין בכנסת קול שיאזן את אותה ח"כית, הלוואי והציטוט הזה היה אמת. שנית, כשמייסדות "הכצעקתה" המופלאות התראיינו לראשונה בתקשורת, הן קיבלו יחס מזעזע, שה"פמיליסטים" היו מתגאים בו – "אז איך בחור אמור להתחיל עם בחורה?", שזו דרך מנומסת לומר "סתמי פיך ותני לי לגרור אותך למערה שלי". אז אני לא יודעת מי מוזעק לאן, אבל אני בטח לא רואה תוצאות של זה בשטח. -
תחת "מהו פמליזם" ניתן למצוא תת כותרת "האם אנחנו שובניסטים?" (השגיאה במקור). בעמוד הזה מבלבל רונן בין פמיניזם ובין אלטרואיזם ("הפמיניסט הגדול בנפשו של כל גבר … הוא זה שאומר לגברים על ה"טיטאניק" הטובעת לשים את הנשים והילדים על סירות ההצלה לפניהם-עצמם, גם במחיר האובדן הוודאי של חייהם."), בין פמיניזם וערסיות ("הפמיניסט הגדול נמצא בליבו של כל נער מתבגר שיוצא עם החברה שלו לסרט, מוכן להגן על כבודה בכל רגע נתון.") ומקנח בציור השבועי לילד (כחול זה גבר, ורוד זה אישה, שתי התמונות נלקחו מאתר הפמילסטים – שלא יהיו פה בעיות חוקיות חלילה – הזכויות שמורות להם)
במבנה הפמיליסטי המהולל, האישה נמצאת במרכז המשפחה, אבל אין לה דרך החוצה, שמתם לב? אין קשר בינה לבין נשים אחרות. למה? כי זה יפריע לה לשטוף את הרצפה, אם היא כל היום תדבר בטלפון עם חברות שלה.
באיור ה"פמינאנרכיסטי" אין משפחות יותר, רק נשים שתוקפות גברים, ולחלק מהן יש ילד או ילדה. שימו לב שהתוקפנות לא מופיעה באיור הראשון. כנראה זה איור מודרני ואין בו מקום לאלימות "קלאסית" של גבר נגד אישה.
אין איור באמצע. אין איור שמתאר את המצב כפי שהוא היום – יש משפחות של גבר ואישה, יש שני גברים ויש שתי נשים. לכל אחת מהאופציות האלו יכול להיות מספר טבעי כלשהו של ילדים, ובין כל שתי משפחות כאלו יכולים להיות קשרים, דרך כל אחד ואחת מבני המשפחות. למה אין איור כזה? כי לבלבל את המוח עם עובדות בזמן שגיל רונן מנסה להציג את התיאוריה שלו זה לא לעניין. -
הלאה, ל"מן העתונות". בדרך כלל חלק כזה באתר מיועד למקורות חיצוניים שהתייחסו לאתר, לחבריו או לתכנו. לא כאן. כאן מובאות "כתבותיו" של גיל רונן. אחד המקומות בהם הוא אוהב לפרסם הוא ערוץ 7, כמה מפתיע, ובאחת מהן, בסוף, הוא הופך עורו וקורא להילחם במכונה הפמיניסטית. בערוץ 7 הוא זונח את העמדת הפנים של אתר הפמיליסטים, לפיה כל גבר הוא פמיניסט. בכתבה אחרת הוא מאשים את הפמיניזם בהתפוררות החברה. הנשים החצופות השתלטו על הנהגת השמאל, על בתי המשפט וכן הלאה. עוד הוא מאשים את החברה באפליה כנגד הנשים הדתיות, תוך שהוא מסתמך על דברי הרב אליעזר מלמד. מלמד טוען, שנשים חילוניות משקיעות יותר בעבודה ופחות במשפחה ולכן מגיעות להישגים משמעותיים יותר מאחיותיהן המסורתיות/דתיות. לכן, קידום נשים הוא קידום השמאל החילוני. וואלה, זו באמת קונספירציה. מה פתאום מקדמים מישהי רק בגלל שהיא משקיעה יותר בעבודה? איזה רעיון מטופש ומפלה! אם אני רוצה כל יום להיות בבית לפני השקיעה ולקחת חופשת לידה ארוכה כל שנה וחצי, זו סיבה שלא יקדמו אותי? אז מה אם אני בקושי בעבודה ואני לא נשארת בשעות בהן אפשר לעשות ישיבות עם חו"ל, אני רוצה קידום!
במאמר אחר שלו, שנת מציאות, גיל רונן מוציא את המרצע מהשק לחלוטין:לדוגמה: אדם צופה בחדשות ומבחין בכך שהן השתנו. פעם, בעשורים הראשונים של הטלוויזיה, המגישים המרכזיים של מהדורות 'מבט' היו גברים: חיים יבין, יעקב אחימאיר, אהרון אורגד – כאשר נשים כמו אורלי יניב ודליה מזור משמשות כ"טייסות משנה". מגמה זו התחלפה וכיום, את מהדורת החדשות המרכזית של מדינת ישראל מגישה בחורה צעירה בשם יונית לוי. מקרה? לא מקרה? מדוע פעם היה ברור שגבר עם חזות סמכותית צריך להיות המגיש הראשי ואילו כיום ברור לכולם שזו צריכה להיות בחורה צעירה וחמוצת פנים? שאלה.
קשה לרונן להתמודד עם שינויים. פעם מגישי טלויזיה היו גברים, כי נשים לא הורשו לעבוד. לכשהתחילו לעבוד ולהשתלב בתעשיות השונות, פתאום צריך להתחרות גם בהן. זה קשה, במיוחד לאדם שכותב כל כך הרבה מאמרי הבל כמו רונן. הוא מבקש שנתחשב בו ונחזיר את הנשים למקומן האמיתי – מקום בו הן יטפלו בבית, בילדים, ולא יתנו לו פייט.
החופש שהאינטרנט נותן, כמו גם חופש הדיעה שעדיין מקובל אצלנו, הוא דבר נהדר, אבל האתר הזה הוא דוגמה לאיך אפשר לנצל לרעה את החופש הזה. עם זאת, אני מעדיפה את החופש, מזוהם באנשים שמנצלים אותו על מנת להתנגד לו, מאשר את היעדרו, כי לשם בדיוק חותר גיל רונן, ויהיה יום קריר ונעים בגיהנום לפני שהוא ואני נחתור לאותה מטרה.
Kick the comfort 