Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for מאי, 2010

עד שמצאתי זמן ואזרתי כוח לכתוב בבלוג, העמוד לא עולה לי. מצד שני, גם ככה יותר נוח לי לכתוב בעורך טקסט פשוט ואז להעתיק. איכשהו, אחרת, בלוגלי לא מתחיל פסקה חדשה אלא במרחק רב מדי, לטעמי, מהקודמת.
לאחרונה החיים שלי פשוט טובים. כיף לי. כל יום, אחרי העבודה, זמני בידי ואני עושה פחות או יותר מה שאני רוצה. יש זמן להכנות לחתונה, יש זמן לשחק מהג'ונג, יש זמן לחברים, בפרט לכאלו שלא ראיתי זמן רב וחבל לי על כך, יש זמן לחתולה, שעכשיו במאבק על תשומת ליבי נשכבה לפני הלפטופ והחלה מגרגרת בעוצמה. בקיצור, דבש.
ברור לי שזה יגמר, או לפחות ישתנה מאוד, ברגע שיהיו ילדים. אני כן רוצה ילדים (החתולה עברה לשלב הבא במלחמה, לכשכש בזנבה על המקלדת), אבל לאחרונה זה משהו שפחות מציק לי. אני חושבת שכדאי להנות מהתקופה הזו לזמן מה, ולא להתעקש על לחתוך אותה מוקדם. בינתיים אפשר לבלות, להתמקצע בעבודה, הייתי אומרת שלהשקיע ביקירי, אבל לאחרונה הוא כה לחוץ, שאני רואה אותו די מעט.
אגב יקירי, הגעתי למסקנה שאני לא מתייחסת אליו כמו שצריך. אתמול ויתרתי על אינטר-ברצלונה לטובת שינה (בצדק, מסתבר), וביקשתי ממנו להנמיך קצת. הוא ציין בתגובה שאני לא הייתי בשקט כשקמתי בבוקר והוא עדיין ישן. אז נכון, הוא ראה כדורגל ואני הכנתי את הבית לקראת אירוח מאסיבי (היה מעולה, החיים דבש וכו'), אבל באמת שלא השתדלתי לשמור על שקט, ויכלתי קצת יותר. הוא היה מהקבוצה שטיפלה במנגלים, וציין שהוא היחיד שאשתו לא הביאה לו שום דבר לאכול. זה גרם לי להרגיש אשמה נוראית. לא האשמה הפולנית על כך שמישהו רצה לאכול ולא קיבל, אלא על איך שזה בטח הרגיש, לעמוד ככה ולראות שמישהו דואג לכל השאר ורק לו לא. שוב, יש לי תירוץ, באמת שלא נחתי אלא הכנתי דברים, אבל יכלתי לבקש שיחליפוני ולהתפנות אליו. רשמתי לעצמי, אבל אני חשה אשמה.
אז היום בדרך הביתה חיפשתי וחיפשתי מקום לקנות משהו טעים, שיהיה נחמד עם התה שאכין לו כשהוא יבוא. התחלתי לחשוב שאולי השינוי הזה, שבעצם הוא לאורך זמן, ביחס שלי אליו, הוא אחת הסיבות לירידה בתדירות יחסי המין שלנו. אני אנסה לשנות ואראה איך הולך, אני מניחה.
הפסקתי עם נוגדי הדכאון, ואתמול היתה הפעם הראשונה שהרגשתי את הסתלקות ההשפעה הפיזית שלהם – היתה אחת האורגזמות הטובות שהיו בזמן האחרון.
למרות שהחיים טובים באופן כללי, אני חושבת שאני רוצה להמשיך לכתוב. אני צריכה את התיעוד הזה. אני שוכחת מהר המון דברים, ובא לי לזכור.

זה היה לפני בערך שבוע, שבמהלכו לא הצלחתי – טכנית – להכנס לבלוג. מאז היו רגעים שחורים, ואפילו רגעים ארוכים כאלו, אבל ברור לי שאני צריכה להתמקד במה שטוב גם בזמנים כאלו, ולא לתת לעצמי לשקוע שוב בדכאון. לדבר יותר קל מלעשות, ולכתוב יותר קל משניהם, אז נחיה ונראה.

מודעות פרסומת

Read Full Post »