Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for דצמבר, 2010

את השעות האחרונות העברתי במיטה בפיג'מה. מצד אחד זה נעים ומצד שני זה חרא. זה לא בשבילי. למה לא דאגתי לי למשהו לעשות להיות בערב? זה לא שונה מהותית עבורי מימי שישי אחרים, אבל גם בהם אני תקועה בבית עם המחשב, והייתי מעדיפה מדי פעם לעשות משהו.
הוא מעדיף דווקא את המחשב. אם אפשר היה שאני אלך למקום אחר ולא אפריע בכלל עם השאלות שלי ועם הדרישות שלי (לאחרונה אני ממש מגזימה – אני רוצה שהוא יתגלח ושלא יסתום את הפתח של הכיור עם כלים, אם אפשר לשים אותם בצד), זה כנראה היה בסדר גמור מבחינתו. רק שאבוא פעמיים שלוש בשבוע לעשות כלים ולשכב איתו.
אז למה הוא התחתן איתי? אני חושבת שזה הלך מחשבה של "נוח לי איתה והיא לא זונה שמחפשת מישהו לנצל כמו החברה הקודמת שלי, אז שיהיה". טוב, אני לא בטוחה שהוא לגמרי הפנים שהאקסית שלו היא זונה, אבל לי יש עבודה אמיתית ואני לא מבלה את 5 השנים האחרונות בחיי בלא לעשות שום דבר פרודוקטיבי. בטח מרגישים בהבדל ביני ובינה.
ויש לו תקופות לא רעות בכלל לפעמים, אבל נמאס לי מהתחרות הזו עם המחשב. הוא יכול לשבת ולקרוא פורומי זבל שעות. לדבר איתי? זה לא ממש. כשהוא רצה שאפסיק את הטיפול הפסיכולוגי, אמרתי לו שאני רוצה שלנו תהיה שעה קבועה פעם בשבוע ושהיא תהיה קדושה – לא חברים, לא טלויזיה ולא שום דבר אחר יכולים לבטל אותה. הוא הסכים כמובן. כמובן שלא עשינו את זה אפילו פעם אחת. את הטיפול הפסקתי. לעיתים אני מתחרטת על זה, לרוב לא.
אז כרגע יש לי שתי אפשרויות – ללכת למסיבה של אנשים, שאת חלקם אני מכירה ואת חלקם לא. יהיו שם כמה שאני אוהבת וכמה שלא, תהיה שתיה ויהיה אוכל. אני יכולה להישאר בבית ולשתות. אני יכולה להישאר בבית ולשתות ולראות סרטים לבדי. ברור שאפשר גם לא לשתות, אבל למה לכל הרוחות שארצה לעשות דבר כזה?

ובנימה אחרת לגמרי – זה הפוסט הראשון שאני כותבת מהמחשב של העבודה. שלי נגנב לא מזמן, וכעת אני צריכה לסחוב את השמנמן הזה הלוך וחזור מדי יום (אם אני רוצה שיהיה לי מחשב, כי את שלו הוא מן הסתם לא ייתן לי. יש פורומים של אנשים דפוקים שאפשר להעביר בהם את הזמן הרי). לא רציתי לכתוב מהמחשב הזה, כי הוא לא באמת שלי ואני לא מרגישה בנוח איתו, אבל מאחר ועוד לא קניתי מחשב. אני חושבת שאני אקנה לפטופ חדש. המחשבה על כמויות האבק שמעורבות בדסקטופ, כמו גם העובדה שהוא לא יכול לבוא איתי למטבח ולחדר השינה, גורמת לי לחשוב שזו לא עסקה טובה. מקסימום ארכוש לי מסך בשלב מאוחר יותר. נניח, בשלב בו מחלקים את הבונוסים.
גנבים זה עם מחורבן. להיכנס לבית זר ולקחת ממנו דברים – אין פה אפילו אלמנט של אובדן שפיות רגעי, אליו טוענים כל מיני רוצחים על מקומות חניה. יש פה זדון נטו. הלפטופ שלי אפילו לא שווה את הסחיבה שלו. בשבילי הוא מצוין, כן, אבל הוא כבר לא מתפקד בלי חשמל ויש עליו רק לינוקס. תראו לי גנב עלוב שישמח לגלות שיש רק מערכת הפעלה שהוא לא יודע לתפעל, והיא מוגנת בסיסמה שהוא לא יוכל לפרוץ. אז סתם, בגלל שהגנב אדיוט ולא בדק מה הוא גונב, הוא לקח לפטופ אהוב בן 4 וחמס אותו מבעליו החוקית.

אז עצוב. הייתי רוצה לעשות משהו מהנה היום בערב. או בימי שישי בערב בכלל. אני לא חושבת שזה הולך לקרות. ללכת למסיבה של לא-חברים-קרובים כשאני מבואסת מההתחלה רק אומר שאני אמצא מישהו להיכנס בו בהמון רוע. אני והארס נישאר בבית.
אני מקווה שבשנה הבאה יהיה יותר טוב.

מודעות פרסומת

Read Full Post »