Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for ינואר, 2010

מאחר והתחזית הבטיחה חום ושמש, והתחזית לאחרונה דווקא די מדויקת, האמנתי לה והלכתי לצלול. 26 מעלות ושמש היו אולי באילת, אבל לא במישור החוף. המים היו קפואים מספיק כדי לצנן בירות, והיתה רוח.

אחרי הרעידות הראשוניות, כשכל הגוף כבר רטוב ומתחת לפני המים, הקור קבוע ולכן פחות מורגש. זה מאפשר להתמקד בצלילה עצמה ולא רק ברצון של הגוף לשרוד. מישור החוף, לטעמי, לא מספק יותר מדי הנאה ויזואלית לצוללים, במיוחד לא כאלו (כמוני) שהתחילו באילת הצבעונית. הים התיכון כולו לא מספק מגוון גדול של דגים וצבעים, אבל יש מדינות שלפחות שומרות על מה שיש להן, ולא מאפשרות לדייגים לזהם את הקרקעית בחכות, רשתות וקרסים, ולמטיילים להשליך אשפה באין מפריע. בארץ יש דייגים, ורואים את זה. למרות הלכלוך וחוסר האכפתיות, יש משהו מרשים בעובדה שהטבע ממשיך להתקיים. נכון, יש מיני דברים חלודים על הקרקעית, אבל גדלים עליהם אלמוגים שורות שורות, והם מתנועעים להם בקצב הגלים, יודעים שהם יהיו פה גם אחרי שהמזהמים יהיו אפר ואבק. הדגים, למרות שהם ניצודים ללא רחמים, עדיין מסתובבים בלהקות גדולות ומרשימות, יוצרים טבעות מתחת למים, לא חוששים מצוללנים ולא מודעים למה שקורה כמה מטרים מעליהם. אז ראינו שתי להקות דגים גדולות, וחולות שקיבלו צורה של גלים בעצמם, שהיו כל כך עדינים, שדיכאתי את הרצון להושיט יד ולגעת, ואבנים ענקיות, שקועות במים, מכוסות אצות ואלמוגים קטנים, לא צבעוניים, אבל חיים.

לצערי, ראינו גם חוטי חכות מסובכים באותם אלמוגים, מזהמים את אותם חולות וסלעים, פחיות, בקבוקים ושאר מרעין בישין. המראות האלו עושים לי חשק לעשות צלילת ניקיון, אבל אולי ביום חם יותר. אני מדדתי 17 מעלות ברגעים החמים, ואני לא חושבת שאני בנויה לזה.

מודעות פרסומת

Read Full Post »

עבר יותר מדי זמן מאז שכתבתי. כנראה שזה אומר שמצבי טוב יותר, אבל הייתי רוצה לכתוב גם כאשר אני מרגישה טוב. ספציפית עכשיו אני מרגישה די רע, אבל זה רק פיזית, ולפחות אני יושבת לי במיטה עם פוך וחתולה.

עדכוני החתולה:

בלתי אפשרי להחזיק אותה בבית דרך קבע. מלבד העובדה שהיא נראית אומללה וכמהה לצאת (כשאין גשם), הקקי שלה הוא אחד הדברים הכי מסריחים עלי אדמות, וזה זוועה לאסוף את זה. אנחנו לא מבינים איך ייתכן שחיה כזו חמודה ואלגנטית ומטופחת מסוגלת להוציא משהו כזה. אז עברנו למוד משולב – כשיש יום יפה, משאירים לה חלון פתוח, שתצא ותבוא כרצונה. כשמישהו בבית, היא יכולה להיות בבית, כי כשהיא רוצה לצאת היא אומרת את זה יופי, ובשאר הזמן, ובכן, היא תצטרך להסתדר. למזלה, אני בבית כבר יומיים, חולה ואמורה ללמוד למבחנים, מה שאומר שרוב הזמן היא איתי, היא מעל הפוך ואני מתחתיו. לאחרונה היא מרשה ללטף אותה בבטן, והיא כמעט ולא מנסה לתקוף.

עדכונים לא חתוליים:
אני אמורה לסיים את התואר שלי הסמסטר, וזה לא רגע אחד מוקדם מדי. עם כמה שמעניין לי, העומס הזה שוחק בצורה לא רגילה. כבר שלוש שנים שאני עובדת ולומדת. ימי העבודה שלי הם די ארוכים, ובסופם אני לא נחה, אלא עושה תרגילי בית. בסוף ימי הלימודים אני גם לא נחה, אלא עושה שיעורים, וגם בסופי השבוע, כדי לכסות על הפערים שנצברו במהלך ימי העבודה. אני לא חושבת שיש יותר מדי מה לרחם עליי, כי משלמים לי יפה וגם אני בחרתי בזה, אבל הייתי רוצה להגיע למצב, בו הזמן הפנוי שלי הוא שלי. נשארו לי המבחנים ועוד חצי תרגיל, שייתכן ולא יוגש עקב מחלה / היותו לא חובה. כמו כן נשאר הפרוייקט, אבל נשאר די מעט ממנו, בקטנה.

ביום שלישי חליתי. קמתי לעבודה באיחור, כדי לגלות שהשעון לא צלצל והאף שלי אינו כתמול שלשום, אלא סתום ודולף לסירוגין. הלכתי בכל זאת, כי נזלת זה לא כזה קטלני, אבל הסתלקתי מוקדם יחסית. בערב הגרון שלי הצטרף לחגיגה, ואתמול הפסדתי את יום הלימודים האחרון ביותר שלי בגלל התשלובת הזו. היום נשברתי והלכתי לרופא, כדי שיברר למה בדיוק גרגור מי מלח עם סודה לשתייה (אחד הדברים הגרועים) לא עושה שום דבר ואם אני לא הולכת למות. אז אני לא הולכת למות, אבל אישור על ימי מחלה יש לי, ומרשם לסירופ לשיעול. ביום שלישי בערב יקירי חזר הביתה, כדי למצוא את אשתו במצב עגום משהו. רציתי שיגרד לי בגב, והוא הסכים ברצון לא אופייני. אממה, לא גירד. "גזרת צפרניים?", שאלתי במורת רוח. הוא שלף את ידו ומסתבר שהוא ניסה לגרד אותי עם טבעת יפהפיה, עם יהלום במרכזה ויהלומים שחורים קטנים מסביב. ואוו, כמה שזה יפה. אני לא מאמינה שהוא קנה את זה. לא רק זה, הוא ציין גם שבחנות אין טבעות נישואין, מה שאומר שהוא חיפש, איזה מותק.

בסוף השבוע האחרון הפגשנו את המשפחות שלנו, והיה מעולה ביותר. אני חושבת שההורים שלי מאוד שמחו מכך שהיו ילדים בבית. הם קנו כמויות של שוקולדים, והביאו להם מתנות קטנות. אני מניחה שמישהו רוצה נכדים.

אני חושבת שהכדורים האנטי דכאוניים מדכאים לי גם את החשק המיני, וזה מרגיז אותי. אני עוד לא רוצה להפסיק איתם, אבל אני גם לא רוצה להפסיק עם חיי המין שלי. אני אתייעץ עם הרופא כשאפגוש אותו, אולי יהיו לו תובנות בנושא.

Read Full Post »

חידושים

תאריך יפה, 01.01.10. חגגנו את השנה החדשה עם בקבוק שמפניה במיטה, לצלילי זיקוקים וצפירות של ספינות. היה די נחמד, האמת. איחלנו לעצמנו שנה טובה ומוצלחת.

יש לי עציץ חדש בבית, שאני לא בטוחה כמה זמן הוא יחזיק. ההורים שלי קנו לי רקפות חתיכות ליום ההולדת. קראתי קצת על טיפול בהן, וכשהשקיתי אותן במים עם דשן, שמתי לב שיש שם משהו שנראה כמו עובש. אמנם אני לא מוצלחת בגידול עציצים, אבל זה אצלי כל כך מעט זמן, שקשה לי להאמין שזו אשמתי.

יש כתם חדש על הקיר, אבל זה כתם של טיח שמתייבש, במקום שבו קודם היה קיר חשוף ומכוער, ועובש גם. למרות שזה עדיין לא לבן, זה בטח יותר טוב מהזוועה שהיתה שם קודם. עכשיו אפשר להזמין אנשים הביתה בלי להתבייש, ואפשר לנקות בלי לחשוש שלמחרת יבואו פועלים וילכלכו את הכל.

יש מחשב חדש על השולחן בחדר שלי. לפטופ חתיך למדי ודק גזרה. הוא שם מאחר ואני, נכון מהיום, יושבת על תקן של מהנדס, דהיינו משרה מלאה. זה קרה באופן לא צפוי ומאוד מהר, ואני מרוצה. אני עוברת לקבוצה מוצלחת יותר, עם בוס הרבה יותר נחמד מזה שהיה לי עד כה, ואנשים יותר חברותיים, ואני אעבוד עם הקבוצה שלי ולא בשדות זרים. בינתיים עוד אין על המחשב כמעט שום דבר, מוזר נורא.

מחר נארח לראשונה יותר מ-10 אנשים. לכבוד יום ההולדת שלי / נישואיי / העובדה שיש לי בית גדול מספיק לארח, הזמנתי את חבריי הטובים למפגש של צהריים. כיף.

עוד לא גיבשתי דיעה לגבי השפעת הכדורים. זה כבר שבוע בערך שאני מרגישה לא משהו, למעט כשאני משקיעה את עצמי לחלוטין במשהו. זה מאוד דומה למצב של דכאון קליני כפי שאני זוכרת אותו – הרצון הזה למצוא מסיכה כזו או אחרת לשים על עצמי לזמן מה, כדי שהנשימה תהיה לא מאולצת ולא ארגיש שיושב לי הר בגרון. ובאמת שאין לי על מה לקטר, בסופו של דבר. אני מסיימת ללמוד, נשואה לאדם הנהדר ביותר שהכרתי, יש לנו חתולה חמודה, אני מתחילה עבודה אמיתית ומעניינת – אז למה לכל הרוחות המצב ככה?

Read Full Post »