Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for דצמבר, 2009

לא נגעתי

אתמול בשעת ארוחת הערב, יקירי לוקח לו מנה ואני מחממת לי מרק ושתי פרוסות לחם.

"אתה רוצה מרק? לחם?"

"לא"

"בטוח?" (פולניה)

"כן"

האוכל היה חם בדיוק כשהוא סיים את המנה שלו.

"אתה רעב?"

"כן".

"רוצה מרק?"

הוא מביט במרק שלי בחמדה.

"קח, בתיאבון, רוצה לחם עם זה?"

הוא הביט בי בערגה ולקח גם אותו. הייתי צריכה לדעת שזה יקרה.

רכשנו לחתולה ארגז חול, מיטה וחומר נגד פרעושים, ואנחנו מנסים להחזיק אותה אצלנו בבית. בינתיים היא הסתלקה החוצה פעם אחת, אבל נראה שבסך הכל די נוח לה איתנו. היא נהיית פחות תוקפנית עם הזמן, זה כיף. יש לה פרווה קטיפתית ביותר וגרגור קולני.

ובנימה פחות שמחה,  בדרך הביתה אני ציינתי את הסטיגמה "רוסיות זונות" (אני מאוד נהנית מסטיגמות, כולל ובפרט כאלו שרלוונטיות אליי), והוא בתגובה אמר לי "את זונה". מאז לא אמרתי לו מילה, למעט "תתנצל" כשהוא רצה שאחזור לדבר. הוא לא חושב שיש לו על מה להתנצל. אנחנו לא מסכימים.

ועוד בנימה פחות שמחה, נראה לי שהכדורים משפיעים פחות, או שמא זה ההיי של נישואי הבזק והטיול שיורד לאיטו?

מודעות פרסומת

Read Full Post »

עדכונים

היתה חופשה מצוינת, במהלכה הספקנו לעשות קניות, לטייל ואפילו להתחתן. אנחנו עדיין לא מוכרים כזוג נשוי בארץ, אבל זה עניין של כמה שבועות מהרגע שאקח יוזמה ואתחיל בתהליך שליחת טפסים. קצת מעיק, אבל זה שום דבר בהשוואה לזמן והטרדה שנחסכים ממני בכך שאני לא מתחתנת בארץ. אמנם לא מניסיון, אבל אני חושבת שהרבה יותר כיף להינשא בלי שמישהו מחטט לי בעבר ובהווה, מבקש ממני הצהרות שונות ומשונות, שלא אומרות לי כלום אבל בלעדיהן לא אוכל להינשא, ובלי שדורשים ממני לעבור אי אילו טקסים אנכרוניסטים ושאר ירקות. היה טקס קצרצר, רק שנינו, בלי קישוטים, בלי בגדים מפוארים, את כל זה נשמור למשהו יותר רציני שנעשה בארץ עם האנשים שחשובים לנו. בסה"כ היה מדובר בהליך פורמלי, אבל כן התרגשתי לעמוד שם ולומר את המילים שמבטיחות לו שאהיה איתו לעד, ולשמוע אותו אומר את אותן מילים בחזרה.

עדיין לא עיכלתי את עובדת הנישואין. ממה שאני שומעת מאנשים אחרים, אף אחד לא מעכל את זה בחודשים / שנים הראשונות, אבל מוזר לי בכל פעם שאני מתקנת את עצמי מ"חבר שלי" ל"בעלי". אני מפצה על זה בתגובות המשעשעות של אנשים לעצם החתונה.

המשפחה היתה קצת מופתעת, אבל קיבלו את זה יפה מאוד. לזכות ההורים שלי יאמר שהם היו בסדר בעניינים כאלו כבר מגיל התיכון, כשלכל החברות שלי היו סופרים בשבע עיניים את העודף שהן היו מביאות משטר של 50 שלקחו לקולנוע, או אוסרים עליהן לצאת לפעמים, אני הייתי הרבה יותר חופשיה. ברור שיש לזה חסרונות, אבל בסופו של דבר, ההורים שלי שמחים כשאני שמחה, ולא כשאני עושה דברים שהם חושבים לנכונים. זה ככה עכשיו וזה היה ככה בתקופה היותר מתפרפרת שלי. אני מאוד מעריכה את זה, ומקווה שגם אני אוכל להיות אמא כזו.

החתולה עדיין איתנו, למרות שלא היינו פה שבוע. אחד השכנים שם לה אוכל כל יום, אבל איש לא יודע אם היא אכן אכלה אותו. ביום הראשון לאחר חזרתנו לא היה סימן ממנה, אבל בערב שלמחרת היא יללה ליד הדלת, ורצנו להכניס אותה. איזה כיף. היא לא תוקפנית כמו בעבר, אפשר ללטף אותה בכיף, וכרגע היא מכורבלת לפקעת רכה על הכיסא שלי, מאחורי, ומגרגרת כאילו אין מחר.

לא מזמן נזכרתי ששכחתי לקחת כדור הבוקר. אני מקווה שדילוג על אחד לא ישגע יותר מדי את הגוף שלי. נחמד לי שרק האלרגיות שלי מונעות ממני לנשום כמו שצריך, ולא משקולת בלתי נראית על החזה.
לילה טוב.

Read Full Post »