Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for יולי, 2010

אני מקווה שהוא שמח למישהו מהקוראים, כי אני לא מרוצה ממנו.

לפני כמה שנים, כששכנה שלי ביטלה את החתונה שלה שלושה ימים לפני, ואז יום אחד לפני החזירה אותה, לעגתי לה. אמרתי שאיך אפשר להתחתן ככה בכלל, כשלא יודעים אם רוצים או לא. אז אני שלושה ימים לפני החתונה שלי, או לפחות הטקס, כי פורמלית אני נשואה כבר כמעט 8 חודשים, ואני לא יודעת.

ההורים שלי, אנשים חרוצים ואכפתיים שכמותם, הכינו רשימה יפה של סידורי מקומות ליד השולחנות. זה כאב ראש, העסק הזה. צריך לקחת בחשבון מי מכיר את מי ואיך כולם יהיו מרוצים פחות או יותר. אני הבת שלהם, אז גם סיימתי עם זה לפני יומיים. רק הוא לקח את הזמן והיום הודיע לי על עוד ארבעה אנשים שמגיעים, ושאני אתמודד עם זה. הוא לא מוכן שהם ישבו עם המשפחה שלו ולא עם החברים שלו, "כי הם רוסים וידברו רוסית". "אז מה", אמרתי לו, "הם ארבעה אנשים שמכירים זה את זה, אז הם יהיו עם עוד שמונה, מה זה משנה?". פה הטון שלו התחיל לעלות, ובסופו של דבר הסכמתי לנסות לעשות שינויים בסידורים שלי ולהכניס אותם לשם. ואז הוא אמר ש"הם דוקטורים, הם לא יכולים לשבת עם הזבל". "מי זבל?" "כל מי שלא דוקטור". כלומר, אני והחברים הכי טובים שלי. ברור שהאמירה הזו לא היתה רצינית ב-100%, אבל הוא כמו שהוא, סירב להתנצל. הוא רואה בזה פחיתות כבוד או משהו. אני בזה לעצמי, כי לא האמנתי שאני אבחר לבלות את חיי עם מישהו שחושב ככה. התעקשתי שהוא ייקח את זה בחזרה או שיסתדר לבד. הוא הלך. כמובן שהוא לא יטפל בזה. כמו שהוא שכח שהוא היה אמור לעשות בירורים אחרים היום. כמו שהוא לא ידע שט"ו באב היום. כמו שהוא חזר היום, שלושה ימים לפני החתונה, אחרי 10 בערב. בדיוק יומיים אחרי שהוא הצהיר שהוא רוצה שנהיה במיטה ב-10 ונכבה אורות ב-11 (שזו באמת ערובה טובה ללהיות רעננה לגמרי). זה תקף רק כשאני רוצה לעשות משהו. כשהוא רוצה לבלות עם חברים שלו, זה בסדר להגיע מאוחר הביתה. יש סידורים לעשות? לא מעניין אותו. הוא פשוט יגיע מתי שהוא יגיע, ושאני אתמודד עם כל החרא. שלושה ימים לפני והוא לא טרח לקנות חולצה. אני צריכה לענות לעורך הטקס שלנו, כי הוא לא מרגיש בנוח לכתוב לו מייל. אני צריכה לברר על הפרחים, אני צריכה להזכיר לו שהוא אמור לטפל באלכוהול, אני צריכה לסדר את האורחים שלו בשולחנות, כשהוא מודיע עליהם ברגע האחרון. אבל כן, הוא טיפל באלכוהול. כלומר, הלך לקנות אותו, אחרי שאני עשיתי בירורים. אני נמסה מהכרת תודה.

אני מתה מפחד כשאני חושבת קדימה. חברה שלי אמרה לי לא מזמן, כשבעלה היה חולה, שאז היא הבינה כמה הוא עוזר בבית ועם הילד. אני לא חושבת שזה יהיה ככה אצלנו. הוא מנקה מדי פעם, אבל רק אחרי כמה בקשות ותמיד עם הבעה חמוצה ונרגנת. איך זה יהיה אם יהיה תינוק שבוכה כמה פעמים בלילה? איך זה יהיה אם אצטרך לעשות עוד 2 מכונות כביסה בשבוע? אסור להוציא את הכביסה להתייבש בחוץ, כי "זה פוגע בצבע". צריך לחכות שהיא תתייבש בפנים. אסור להשאיר מאוורר מכוון אליה, כי "זה סתם בזבוז". פשוט לחכות. לחכות עד הרגע שהכל יבש ואז מהר לשים עוד מכונה.

מאז שהתחלתי לגהץ, כמו שידעתי שיקרה, אני מגהצת לבד. השבוע הוא גיהץ בפעם הראשונה מזה חודשים, וגם זה במרמור, וגם זה עם לקרוא לי לקפל חולצות (טי!) כי הוא "לא יודע איך" אני מקפלת, וגם זה עם לבוא ולשאול אם באמת התכוונתי שהוא יגהץ משהו מסוים. כן, שמתי את זה לגיהוץ אז התכוונתי.

אבל אני אוהבת אותו. הוא שם כשאני צריכה חיבוק, הוא מצחיק אותי, הוא בא איתי לבחור פרחים למרות הסירוב הראשוני שלו, כי שלחתי לו סמס שיבוא. הוא הביא פרחים כשהייתי עצובה. כשאני רואה אותו עם החתולה, אני יודעת שהוא יהיה אבא טוב. הוא התקין את מאוורר התקרה ביום שהוא הגיע הביתה. אפילו לא ראיתי אותו בקרטון. הוא יורד למטה לעזור לי עם חבילות בלי להתלונן.

אבל זה חתיכת ט"ו באב מחורבן, ורק שתי מנות יפות של ויסקי סילקו את תחושת השקיעה מהחזה שלי. מזל שיש לנו כמויות אלכוהול מכובדות בבית, אחרת הייתי ממשיכה לשקול את מספרי הצפרניים האלו.

מודעות פרסומת

Read Full Post »