Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘צלילים’ Category

קצרים

1. לרוקחים אסור לנצל את מעמדם כדי למכור או לכל סיבה אחרת! כשבאה מישהי על סף עלפון ומבקשת משהו לבחילה, לא צריך לתת לה משהו לשלשול ולומר לה שזה טוב, כי רואים שהיא בקושי הולכת, ושזו הולכת להיות התרופה הראשונה שהיא לא תקרא את העלון שלה. בקיצור, אני מנסה להעמיס על הקיבה שלי דברים שינטרלו את הקלבטן הזה. אולי אקנה מיץ שזיפים
2. איזה כיף לקנות רוגלע לקינוח, לשכוח ממנו, ואז פתאום לגלות אותו שוב! ולאכול אותו! זה חלק מהניסיון שלי לטפל בתוצאות סעיף 1, אויה לי.
3. ברצוני לחלוק עם הקוראים שיר. הקליפ לא מעניין כמובן, הצינורית היא רק אפשרות לחלוק שירים בקלות. את השיר הזה שמעתי בלופ אינסופי כשנפרדתי מהחבר האחרון שלי ובכל מיני ריבים עם יקירי. זה שיר דכאוני, אפשר לחתוך ורידים לצליליו בקלות, אפשר לבכות איתו בקלות, ואפשר להעריץ את הליריקה.

העזים הן להקה מאוד מוצלחת גם מעבר לשיר הזה. כדאי כדאי.
4. איך, הו איך גורמים לקישורים שיצרתי להופיע בעמוד הראשי? נסתרות דרכי הוורדפרס.

מודעות פרסומת

Read Full Post »

יש קצת אוויר

לפני אי אילו חודשים התחשק לי לשמוע את "אומרים ישנה ארץ". בחיפושיי בצינורית, נתקלתי בביצוע של אסתר שמיר, שאמנם הסאונד שלו לא מהמשובחים, אבל הביצוע משובח בהחלט. פה המקום לציין שגם מוזיקה ישראלית היא תחום שאני בורה בו למדי, אז לא הכרתי את אסתר שמיר קודם. עכשיו אני מכירה קצת יותר, ובחיי, פעם היתה פה ממש מוזיקה טובה, טרם היות ה"מוזיקה" המזרחית פופולרית (ובשם הקיפוח הלא קיים, מקפחים את האוזן שלי ומשמיעים אותה הרבה יותר מדי), ולא רק המזרחית. גם שאר שירים במשקל נוצה ורמת עניין של גרגר אבק. כמובן, יוצאי דופן יש תמיד. עמיר בניון הוציא שירים טובים (והביצוע שלו ושל פוליקר ל"דברים שרציתי לומר" הוא פשוט פנטסטי), וגם היום אפשר למצוא את העוגיות ואת רם אוריון ואלקטרה, אפילו שכל השירים שלהם ביחד לא הושמעו אותו מספר פעמים כמו "תפוחים ותמרים" המשמים והמיותר.

אז אסתר שמיר, כן?

ולגבי מוזיקה ישראלית, אסב את תשומת לבכם לבלוג "זה מסתובב" פה בצד שמאל. האיש המצוין הזה מאגד שם המון מוזיקה ישראלית ישנה מעולה.

כבר 5 ימים בטיפול,  אני חושבת שאני מרגישה הבדל. זה מייסר אותי במידה מסוימת. למרות שאני לא מצדיקה את הסטיגמות שיש כיום לגבי טיפול מהסוג הזה, אני לא רוצה אותו ב-100%. העובדה שאני מרגישה טוב בימים האחרונים כנראה לא קשורה, כי לוקח בערך שבוע להשפעה. זה גורם לי לחשוב שאולי לא הייתי צריכה את הטיפול. אולי אם הייתי מחכה עוד קצת, דברים היו מסתדרים לבד.

Read Full Post »

מוזיקה

פעם הייתי בישנית למדי. הייתי חסרת בטחון עוד יותר מעכשיו, והייתי קרובה יותר לחסרי החוליות מאשר להומנואידים, פשוט כי לא ממש היה לי חוט שדרה. אבל מספיק עליי. התכנסתי כדי לכתוב על מוזיקה כמו שצריך. נחשפתי למוזיקה כהלכתה בגיל מאוחר יחסית, ועדיין לא השלמתי את כל הפערים. מי יודע אם אי פעם אשלים, אבל מוטב מאוחר מלעולם לא. אני חוששת שבלעדי המוזיקה, הייתי יכולה להישאר חסרת חוליות, ואפילו, רחמנא ליצלן, סביר שהייתי עכשיו בחצאית ארוכה, שביס, ועם כמה וכמה ילדים.

כשהייתי ילדה טיפשה בת 16 וקצת, קרו כמה דברים. היה לי חבר ראשון, תקרית שנמשכה 5 שנים יותר מדי, ואואסיס הוציאו את d'you know what I mean. השיר עצמו הוא כנראה לא אחת מיצירות המופת שלהם, אבל בזכותו התחלתי להתוודע אליהם. המון ביקורת הם חטפו, אואסיס, במשך השנים. העתקות מהביטלס, חוסר כשרון (מי שחושב כך, שידע לו שאני מעריכה את טעמו המוזיקלי הרבה פחות כעת), כל הרעש על המריבות בין האחים ועוד. זה לא מבטל את העובדה שנואל כתב במו ידיו את whatever ו-roll with it, ואתם יודעים מה? אסתכן בלהישמע קלישאית ומפגרת, אבל כששומעים את השירים האלו מספיק פעמים, האמת שבליריקה שלהם מחלחלת פנימה. מחלחלת, אמרתי, לא חודרת בבת אחת. רכיכה חסרת אופי ועם חבר מחורבן נשארתי עוד כמה שנים, אבל התחיל להימאס לי. אני זוכרת היטב את המריבה האחרונה והסופית שלנו. הוא היה לקראת בחינת כניסה לתכנית מצטיינים (מצגת, לקראתה אני עברתי בהרבה ספריות פקולטיות וסחבתי ספרים רבים), ורצה שאבוא לקחת אותו לישון בדירתי דאז. לא רציתי, מאחר ואת אותו ערב, ל"ג בעומר, ביליתי בחרישה לבוחן ארור במקום במדורה, ורציתי לישון ו/או ללמוד. הצעתי שהוא יגיע חצי דרך באדיבות אמו, ואקח אותו משם. הוא לא היה מוכן לשמוע מזה. רכיכה חסרת אופי? בסוף התקפלתי והתקשרתי אליו, מוכנה לנסוע להביא אותו. הוא היה עסוק. הוא בדיוק הציג – טלפונית – את המצגת למישהי שהכיר בצבא (איתה הוא בגד בי, אגב). לפני שאני שמעתי את המצגת. כן, המצגת שלכבודה הוא טרטר אותי ברחבי הקמפוס להביא לו ספרים. כשהבעתי כעס על זה שלא אני הראשונה לשמוע, הוא אמר כבדרך אגב שגם אמא שלו שמעה אותה כבר, בקיצור, אני אהיה מקסימום שלישית ברשימה. לא שמעתי את המצגת הזו. ניתקתי ולא רציתי לדבר איתו.

בין לבין קרה המקרה המוזר עם הכלבה בשעת יום. הלכתי עמה ברחוב, והיא עשתה לעצמה חברה חדשה. לחברה היה בעלים חביב, ומאחר והכלבה שלי התעקשה להתרפס בפני ההיא, הבעלים ואני התחלנו להתיידד. הוא הכיר לי את המוזיקה של היזיז הראשון שלי, את היזיז הראשון שלי, את באוהאוס ועוד כמה דברים, ואותו יזיז עשה עבודה מצוינת, גם בלשמור – לא במודע – שלא אחזור לאותו חבר ראשון (לא נזקקתי למגע גופני), וגם בלחשוף אותי להמון המון מוזיקה טובה ומגוונת.

מאז, זהירות קלישאה, אני לא לבד. כשרע לי, יש לי מוזיקה. אני יכולה לשמוע, לנגן, וזה עושה טוב. באמת טוב. תמיד אפשר למצוא משהו מקפיץ מספיק, או שיר של מוריסי או הסמיתס, שמתאר בדיוק את גוון הכאב שאני חשה באותו רגע, ולנשום שוב. רק צריך לזכור שיש לי את האפשרות הזו.

Read Full Post »

המלצה מוזיקלית

על התפקיד של המוזיקה בחיים שלי אני עוד אכתוב מתישהו, אבל עכשיו הסלולרי שלי צלצל ולא יכלתי לענות. זה והיעדר התא הקולי שלי (הוא היה מיועד רק לסבתא, ואם היא כבר לא במצב להתקשר ולרצות שאסע עמה לסופר, זה סתם מעיק) גרמו לכך ששמעתי חלק לא קטן מ"רינגטון" של רם אוריון, להלן וידאו עם כיתוב בעברית הפוכה:

מלבד שהוידאו מעולה, המלודיה כיפית, ולרם אוריון יש עוד הרבה שירים נהדרים אחרים.

תהנו.

Read Full Post »